גוף

1. [תמ] קוֹרפּוּס; עצם, מִבנֶה בעל שלושה ממַדים, דבר שתופס מקום בחלל, בעיקר גוף של אדם או של בעל חיים: אף-על-פי שיש סימנין בגופו ובכליו (יבמות קכ); ויהיה גופו שלם (רמב"ם, הלכות דעות ד כ); גופו חסון ושרירי (השווה: גופה)
2. [עח] (בהשאלה) מוסָד: בית הספר הוא גוף חינוכי
3. [תמ] עיקר, עצם הדבר, יסוד: גופו של מעשה (יומא עד): ונתרכז בגוף העניין
4. [עח] (בדקדוק) הקָטֵגוריה הכוללת את ההבחנה בין המדַבֵּר, הנוֹכֵחַ והנסתר
5. [עח] (בטכניקה) מסגרת, החֵלק העיקרי במכשיר: חלק זה מתחבר לגוף המכשיר
6. [יב] עצם, חומר: הגופים העליונים והגופים המחצביים (ספרות ימי הביניים)
7. [תמ] אוצר הנשמות, מקום דמיוני שנמצאות בו הנשמות שיינתנו בגופות בני האדם בהיוולדם: אוצר יש ושמו גוף, ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להיוולד ונתנם לשם (רש"י עבודה זרה ה)

אנגלית ולטינית: body, essence, corpus

***

שורש של הערכים: גוּף, גוּפה, גוּפִייה, גוּפיף, גוּפָני, גָפה, הגָפה, מָגוף, מגוּפה, מֵגיף, מוּגָף

***