לב פירוש

1. [תמ] איבר חיוני - מרכז מערכת כלי הדם - בגוף בעלי חיים, המצוי בחלל החזה בין שתי הריאות; כל האיברין תלויין בלב (ירושלמי תרומות מו, ב)
2. [עח] סֵמל ציורי מקובל לדמות הלֵב - מסָמל אהבה: האוהבים חרטועל העץ לב עם חץ ובקצותיו שמותיהם
3. [תנ] חָזֶה: קשרֵם על לבךָ תמיד (משלי ו 21), אם היה לִבּה נאה לא היה מגלהוּ (סוטה א, ה), האֵם הצמידה את בנה הקטן אל לבה
4. [תנ] האיבר המרכזי בגוף, המזרים את הדם אל כל חלקי הגוּף. ונמצא בבית החזה: "וּתָקעֵם בלֵב אבשלום" (שמואל ב, יח, 14)
אנגלית: heart

***

1. [תנ] מֶרכּז, פּנים: עד לֵב השָמַים (דברים ד 11); בלֵב לִבּו של הרובע היהודי
2. [תנ] (לפי השקפת הקדמונים) מרכז הרחמים, המצפּוּן, המחשבה והחָכמה: לב רחום, לב שבור
3. [עח] טריטוריה המהווה את "מרכז העצבים" של מדינה או עיר: המשרד נמצא בלֵב תל-אביב
4. [תנ] (בהשאלה) מרכז החיים, החושים הרגשיים וכד': "תְּדַבֵּר אל כל חַכְמֵי לֵב" (שמות, כח, 3)
5. (עַל דוֹמֵם) מרכּז, אמצע: בלֵב יַמִּים גבוּלָיִךְ (יחזקאל כז, 4)
אנגלית: centre, center

***

1. [תנ] (בהרחבה) רגש, דעת, אומֶץ: כי יֵצר לֵב האדם רע מנעריו (בראשית ח 21); היה בלבו לתרום מיין על יין (תוספתא)
2. [עח] המקום בכוּר גרעיני שבו מתרחש הביקוע
3. [עח] החֵלק המרכזי של מבנה קַמרי או כיפתי של הרי קמטים או של הרים בעלי מבנה מקומט מאוד
4. באדריכלות: קישוט אנגלי קדום, המכיל שורה של כוכבים בעלי ארבע קרניים
אנגלית: feeling; fission; centre

***

הצורה השנייה בעוצמתה מתוך ארבע הסדרות של קלפי המשחק המקובלים (נקרא גם: הָארט) (עממי): מלכה-לב
אנגלית: heart

***