1. [תנ] כֶּתר, למלך, למלכה או לכוהן גדול: וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי (שמואל ב' א' 10); נֵזר, זו כלילא (עבודה זרה מד); נֵזר עליו כעטרת (מלשון הפיוט)
2. [יב] כינוי לדבר היקר ביותר: עטרת הידידות הוא ונִזרהּ ותפארתה (גבירול א 41); ילדיה הם נִזרהּ
3. [עח] איבר עֶשׂבּוני קטן דמוי כתר בראש זֵירְעון או פרי
4. [עח] גימוּר קישוּטי לאורך עִילִית קיר, גדר או גג
אנגלית: tiara; wreath; decoration
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה