נזר

1.[תנ] כֶּתר, למלך, למלכה או לכוהן גדול: ואקח הנֵזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו ואביאם אל אדוני (שמואל ב' א' 10); נֵזר, זו כלילא (עבודה זרה מד); נֵזר עליו כעטרת (מלשון הפיוט)
2. [יב] כינוי לדבר היקר ביותר: עטרת הידידות הוא ונִזרהּ ותפארתה (גבירול א 41); ילדיה הם נִזרהּ
3. [תנ] כינוי לשַׂערותיו הארוּכּות של הנזיר: ולקח את שער ראש נִזרו ונתן על האש... ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נִזרו (במדבר ו 19-18)
4. [עח] איבר עֶשׂבּוני קטן דמוי כתר בראש זֵירְעון או פרי
5. [עח] גימוּר קישוּטי לאורך עִילִית קיר, גדר או גג
6. [תנ] נזירוּת, קדוּשת אדם כנזיר: כל ימי נִזרו קדוש הוא לה' (במדבר ו 8); שיקדים נזרו לקרבנו לא שיקדים קרביו לנִזרו (ירושלמי נזיר ב 9)
אנגלית: tiara; wreath

***

ראה: נוזֵר

***

ראה: ניזָר

***