סטיית תקן פירוש

1. מדד סטטיסטי המשמש לציון מידת פיזור ערכיו של משתנה בהתפלגות תדירויות סביב הממוצע האריתמטי שלו. סטיית תקן מוגדרת כשורש של ממוצע ההפרשים הריבועיים מסביב לממוצע, או השורש הריבועי החיובי של השונוּת. נהוג לציין את סטיית התקן ליד אומדן משתנה, כדי להדגיש באיזו מידה ניתן לסמוך על האומדן. אחוז ערכי המשתנה המצויים בתחום סטיית תקן אחת תלוי בהתפלגות המשתנה. כאשר ההתפלגות היא נורמלית, סטיית תקן אחת לכל צד של הממוצע מקיפה בערך 67 אחוזים של הערכים באותו פיזור. משתמשים בסטיית תקן למטרות שונות, בהן כדי לבחון את ההפרשים בין פריטים בקבוצה, את מידת הסחירות של נייר ערך וכולי
2. באופציות: נתון שמודד את התנודתיות של נכס הבסיס של אופציה בעבר
3. (במניות) סטיית תקן מודדת את התנודתיות של מניה. את התנודתיות ניתן לראות בסטיית תקן של תשואת המדד. סטיית תקן משקפת את השינוי בפרמטר מסוים ביחס לממוצע שלו. ככל שסטיית התקן נמוכה יותר - כך התנודתיות נמוכה יותר, כלומר, המניה מצליחה להשיג את התשואה שלה באופן יציב יותר ומסוכן פחות. ככל שסטיית התקן גבוהה יותר, כך הנכס נחשב למסוכן יותר
אנגלית: standard deviation

***