1.[עח] (מִבַּת הזוּג) מֵפֵר את הנישׂוּאים הפָרה חוּקית, נותן לאִשתו גֵט: הגבר הִתגַרֵש מאשתו
2.[תמ] מסוּלק, מגורָש, מוּרחק: בשתים-עשרה נִתגַרֵש מגן עדן (תנחומא שמיני ח)
3.[תמ] נִפרֶדת מבַּעלהּ: נִתגַרשה האישה, נשתחרר העובד (בבא קמא ח, ד); האישה הִתגַרשה מבעלה לאחר שנות נישואים רבות
***
[פ'; מִתגָרֶשֶת; הִתגָרֵש, יִתגָרֵש, להִתגָרֵש] <גרש>
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך מתגרש
מקור המילה מתגרש (אטימולוגיה)
לא נמצאה אטימולוגיה לערך מתגרש
הִתְגָרֵש, הִתגָרֵש, יְגָרֵש, יִיגָרֵש, יגָרֵש, יִתְגָרֵש, יִתגָרֵש, ייגָרֵש, מְגָרֵש, להִתגָרֵש, להיגָרֵש, לגָרֵש, מִתְגָרֵש
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה