אש פירוש

1. [תנ] תופעת אור וחום בּגוּף בּועֵר, שַלהֶבֶת, נוּר, לֶהבה:
באפס עצים תכבה אש (משלי כו, 2); ואין הקטרה ללא אש (רש"י יומא מה:); כיבוי אש במים
2. [יב] אחד מארבעת יסודות האלכימיה (העתיקים): אש, רוח, מים עפר (חובות הלבבות)
3. [תמ] אחד מאבות נזיקין: אש של אדם שהזיקה את ממונו או את גופו של חברו (בבא קמא ב.)
4. [עח] (בביטוח אש) גורם המייצר חום, להבה או בערה (מונח שהתייחד, בדרך כלל, לבערה של אונייה). האש היא תרכובת של ניצוצות או להבה אך לא התפוצצות, הגורמת להתלקחות
5. [עח] הוראה לירי של כּלֵי נֶשֶק הפועלים בּכוחַ אבק שׂרֵפה: המפקד צעק: "אש!" והחיילים ירו
אנגלית: fire, flame, heat

***