אש

1. [תנ] תופעת אור וחום בּגוּף בּועֵר, שַלהֶבֶת, נוּר, לֶהבה: באפס עצים תכבה אש (משלי כו, 2); ואין הקטרה ללא אש (רש"י יומא מה:); כיבוי אש במים
2. [יב] אחד מארבעת יסודות האלכימיה (העתיקים): אש, רוח, מים עפר (חובות הלבבות)
3. [תמ] אחד מאבות נזיקין: אש של אדם שהזיקה את ממונו או את גופו של חברו (בבא קמא ב.)
4. [עח] הוראה לירי של כּלֵי נֶשֶק הפועלים בּכוחַ אבק שׂרֵפה: המפקד צעק: "אש!" והחיילים ירו
5. [תנ] כּינוּי לרֶגֶש עַז, כגון כעס, קנאה, תשוקה: באש עֶברתי כִּליתים (יחזקאל כב, 31); אש האהבה שורפת את לבו
6. [תמ] קדחת: אש של עצמות (גיטין ע, עא)
7. [עח] בביטוח אש מוגדרת כגורם המייצר חום, להבה או בערה (מונח שהתייחד, בדרך כלל, לבערה של אונייה). האש היא תרכובת של ניצוצות או להבה אך לא התפוצצות, הגורמת להתלקחות. כיסוי ביטוח אש הוא לסיכון אש
אנגלית: fire, flame, heat

***