1. [תנ] החומר הגַרגרי המהַווה את הקרקע, הגרגרים שהאדמה מורכבת מהם, שנוצרו מהתפוררות סלעים: וַיִיצֶר... עָפָר מִן האדָמָה (בראשית ב, 7), אומה זו משולה לעפר (מגילה טז.); אבניו, עֵציו וַעפָרָיו (רש"י עבודה זרה מז:)
2. [עח] אחד מארבעת היסודות של האַלכימָאים: ארבעת היסודות - עפר אדמה, מים, אש ואוויר
3. [עח] בלתי סלול בצירופי סמיכות: שביל עפר, דרך עפר
אנגלית: soil, earth; not paved
***
[ש"ע; ז'; עפַר-, עפָרים, עַפרֵי-, וגם עפָרות, עַפרות-, עפָרו] <עפר>
מקור המילה עפר (אטימולוגיה)
מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס. השפה התפרסמה בזכות כתובות שנכתבו על חֵמָר בכתב היתדות
אפָר, הופַר, חפָר, יופָר, כפָר, כָפַר, מופָר, נופָר, ספָר, סָפַר, עָפָר, צופָר, צָפַר, שופָר, תָפַר, דבֵקה נַפשו לֶעָפָר, אוכֵל עָפָר, אָדָם יְסודו ֵמָעָפר וְסופו לֶעָפָר, ביצורֵי עָפָר, יורֵד עָפָר, יְשֵנֵי עָפָר, ישֵנֵי עָפָר, מִתפַלֵש בֶעָפָר, מִתנַעֵר מֵעָפָר, מֵרִים אותו מֵעָפָר, מֵקִים אותו מֵעָפָר, מֵקים מֵעָפָר, צובֵר כֶסֶף כֶעָפָר, שוכֵן עָפָר
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה