מנהג פירוש

פירוש

מִנְהָג

1. [תמ] מעשֶׂה הנעשֶׂה מתוך הֶרגֵל או מָסורת - לפעמים בַּעל תוקֶף הִלכָתי או חוּקי, נוהַג, דרך פּעוּלה מקוּבּלת: כך היה המנהג בירושלים: אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו (ירושלמי סוכה נד, א); האנטרופולוג תיאר את מנהגיהם של שבטי הילידים
2. [יב] התנהגוּת מקוּבּלת בין היהוּדים בקהילה מקהילות ישראל: מנהג אבותינו תורה היא (תשובות רש"י נג);
3. [תנ] סגנון, כגון נהיגת סוס ומרכבה: "והמנהָג כמנהג יהוּא בן נִמְשִי" (מלכים ב' ט, 20)
4. [עח] (בעסקים) דרך הפעולה המקובלת במקצוע או בענף כלכלי מסוים. (גם: נוהג).
5. [עח] (בניהול משאבי אנוש) דרך להקניית זכויות הנוצרת על ידי השתרשותו של מנהג מסוים במקום העבודה, כגון לקבל הודעה מוקדמת על פיטורין.
אנגלית: custom

דקדוק למילה מנהג

[ש"ע; ז'; מִנהַג-, מִנהָגים, מִנהגֵי-, מִנהָגו] <נהג>

ביטויים עם המילה מנהג

← עולם כמנהגו נוהג

מקור המילה מנהג (אטימולוגיה)

<נהג> (במשמעות רגיל לעשות דבר מה) משקל מקטל לציון מצב

מילים נרדפות למילה מנהג

מנַהֵג (תוצאה דומה)
[פ'] (עתיק)
1. מוביל , מוליך , מַסיעַ , נוהֵג עִם , מַדריך , מנַהֵל , מִתיַיחֵס[שדה סמנטי: פ'] (עתיק) 1. מוביל, מוליך, מַסיעַ, נוהֵג עִם, מַדריך, מנ
2. הומֶה , נואֵק [שדה סמנטי: כאב]

מִנהָג (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. אופֶן , אורַח , אורַח חַיִים , דפוּס , דֶרֶך , דֶרֶך פּעוּלה , הוַויי , הילוּך , הָליך , הליכות , הליכות חַיִים , הֶרגֵל , הִתנַהגוּת , ז'סטה , חוק , טֶבַע , טֶקֶס , טרָדיציה , כּלָלי , מוּסכמה , מורָשה , מורֶשֶת , מֶחווה , מַניֵירה , מסורה , מָסורֶת , מַעגָל , מִצווה , מקוּבָּלה , מִשפָּט , נוהַג , נוהַל , נורמה , נימוּס , סֵדֶר , קונוונציה , שיטה , תופָעה , תֶלֶם , תֶקֶן , תַרבּוּת [שדה סמנטי: מנהג]

חרוזים למילה מנהג

מונהָג, מִנְהָג, מֻנְהָג, מנְהָג, נוהֵג בו מִנהָג