קרנף פירוש

פירוש

קַרְנַף [עח]

סוּג של יונק גדול וּמגוּשם מסדרת מַפריסי הפרסה. יֵש לו עור עָבֶה וקֶרן או שתֵי קַרנַיים על אַפּו למָגֵן ולַחפירה. שוכן ביצות וניזון מעשבים ומעלים. מצוי באזורים הטרופיים של אסיה ושל אפריקה
אנגלית: Rhinoceros

המילה הזאת חודשה בתקופת "תחיית הלשון". בואו להכיר עוד מילים שחודשו אז

[ש"ע; ז'; קַרנַפּים]

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך קרנף

הלחם של קרן ו-אף. תרגום שאילה מגרמנית נַסהורן. (מחידושי יוסף קלוזנר)

לא נמצאו נרדפות וניגודים לערך קרנף

הוּנַף, חָנַף, יונַף, יֶחנַף, יצוּנַף, כָּנָף, מוּנָף, מְטוּנָף, מְכוּנָף, מִכְנָף, מנוּפנָף, מְסוּנָף, מעוּנָף, מְצוּנָף, מקוּרנָף, עָנָף, צָנַף, קַרְנַף

להרחבה ראה:
אף, אגף, דף, מנוזף, חפ, מצחף, דחף, חטף, מזויף, אוכף, חפ-לפ, גלף, עקומף, כנף, מוסף, ביעף, מאונפף, מכופף, מוצף, אוטוגרף, אשף