זורק

פירוש

זוֹרֵק ²[תנ]

(מקרא)

1. מַתיז, מַזֶה, כאמור בפסוק: "ולזרֹק עליו דָּם" (יחזקאל מג, 18)
2. מפַזֵר, משליך, כאמור בפסוק: "קחוּ לכם... פִּיחַ וּזְרָקוֹ משה השמימה" (שמות ט, 8)

זורק דקדוק

[פ'] <זרק>

זורק ניבים וצירופים

← בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן

זורק אטימולוגיה

אכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. המילים לעברית המקראית חדרו בשינוי היגוי המותאמת למערכת המורפו-פונטית של השפה העברית ומאפשרת בדרך זו ליצור פעלים, הטיות, שורשים וכדומה

זורק נרדפות וניגודים

זורֵק
[פ']
1. דוחֶה , דוחֵף , הודֵף , זוקֵר , יודֶה , יורֶה , מַגיר , מגַלגֵל , מֵטיל , מיַידֶה , מֵעיף , מַפּיל , מקַלקֵל , מַשיל , מַשיר , משַלֵחַ , מַשליך , נותֵן , סוקֵל , פּושֵט , קולֵעַ , רוגֵם , שולֵחַ , שופֵך [שדה סמנטי: זריקה] | ניגודים: מקָרֵב, תופֵס

2. זורֶה , מפַזֵר [שדה סמנטי: פיזור] | ניגודים: אוסֵף

3. זורֵם , יוצֵא , מַזֶה , מֵטיל , מַטיף , מפַכֶּה , מַתיז , נובֵעַ , נוזֵל , פּורֵץ , שופֵך [שדה סמנטי: זֶרֶם]

4. מסַלֵק , מֵעיף , מפַטֵר , מִתנַעֵר מִ- , נוטֵש , מַשליך , עוזֵב [שדה סמנטי: זריקה] | ניגודים: מקַבֵּל

זורק חריזה

לא נמצאה חריזה לערך זורק