בד

1. [תנ] ענף של אילן או של גפן: ותעש בדים פארות (יחזקאל יז, 6); עלֶה אחד ובד אחד (סוכה מד.); האילנות מצמיחים בדים וענפים לרוב
2. [תנ] מוט ארוך: בדי עצי שִטים... לשאת את הארֹן בהם (שמות כה, 14-13)
3. [תמ] קורה עבה לכתישת זיתים: להוציא מהם שֶמן ואין עושין זיתים בבד (שביעית ח, ו)
4. [תנ] גיד, כלי דם: יאכַל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יח, 13); כל בדיו ועורקיו רטטו
5. [תנ] חֵלק, מנה, ראה בביטוי: בַּד בּבַד
6. [תנ] מוט או בּריח לנשׂיאת כֵּלים, כאמור בפסוק: "ועשיתָ בַדִּים למזבֵּחַ" (שמות כז, 6)
7. [תנ] (בהשאלה) גיד, עֶצֶם, כאמור בפסוק: "יֹאכַל בַּדֵי עוֹרוֹ" (איוב יח, 13)
אנגלית: branch

***