1. אוכל דֵי צורכּו ואינו רָעֵב עוד:
ואָכַלתָ ושבַעתָ (דברים ו, 11);
2. (בּהשאלה) מקַבֵּל יותר מִדַי (מרורים או תַענוּגות) בּבּיטוּי: שָׂבעה נַפשו: רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים (תהילים קכג, 4);
3. רָוֶוה, שאֵינו צָמֵא עוד: ונָעוּ לִשתות מים ולא יִשׂבָּעוּ (עמוס ד, 8)
***
[פ'; שׂבֵעה; שָׂבַע, יִשׂבַּע, לִשׂבּועַ] <שׂבע>
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך שבע
מקור המילה שבע (אטימולוגיה)
מילה שמקורה אכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום.
גּוֹוֶעַ, טוֹבֵעַ, נוֹבֵעַ, צוֹבֵעַ, קוֹבֵעַ, שָׂבֵעַ, תּוֹבֵעַ
להרחבה ראה:
גבוהַ,
צבועַ,
מרגועַ,
לועַ,
אופנועַ,
מסועַ,
מקצועַ,
מרקועַ,
אכרועַ,
שועַ
שבע פרוש | שבע פירוש | שבע מילון | שבע הגדרה מילונית | שבע מילון עברי | שבע מילון אנציקלופדי | שבע אנציקלופדיה | שבע תרגום
שבע פירוש השם | שבע פירוש המילה | שבע משמעות המילה | שבע ביטויים | שבע דקדוק | שבע לשון | שבע ניבים | שבע אטימולוגיה
שבע מילים נרדפות | שבע ניגודים | שבע חריזה | שבע חרוזים | שבע צירופים | שבע פתגמים | שבע ניבים | שבע תחביר
שבע ביטויים | שבע ציטוטים | שבע ראשי תיבות
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה