מילון עברי-עברי
| אֶבֶן חוּג [יב]
פיוט "משולש" לפי אקרוסטיכון א"ת ב"ש. נאמר בתפילת שחרית של רא.. | אֶבֶן חַוֶורֶת [עח]
סלע משקע תאי או נקבּוּבי - בנוי בעיקר מחומר גירי
אנגלית: mar.. | אֶבֶן חול [עח]
אבן הנוצרת עקב התפוררות סלעי שחם ולוכדו באמצעות שכבות ברזל א.. | אבן חופה, אֶבֶן חֻפָּה [יב]
(ביהדות) אבן שהיו שוברים עליה את כוס הברכה של האירוסין (שהיי.. | אֶבֶן חופשית [עח]
(באדריכלות ובהנדסת בניין) כל אבן החתוכה בצורה יפה מכל הצדדי.. | אֶבֶן חֵלֶב [עח]
[ש"ע; נ']
גיר חייטים המשמש לסימון ולהסרת כתמים
| אֶבֶן חֵן [תנ]
כינוי לאבנים שונות, כגון ספיר, יהלום, אודם ועוד - המושכים את.. | אֶבֶן חֵפֶץ
ראה: אֶבֶן יקָרה
| אֶבֶן טִבעית [עח]
אבן אמיתית שנוצרה בטבע מהתגבשות מינרלים ומהִתלכּדוּתם (ההפך:.. | אֶבֶן טובה
ראה: אֶבֶן חֵן
| אֶבֶן טועים [תמ]
אבן גבוהה בירושלים, ששימשה בימי בית שני כבמה להכרזה על אבֵדה.. | אֶבֶן טיפּין
נַטוּף התָלוּי בתִקרות מערות או מזדקר מן הקרקע
| אֶבֶן יָד .
1. [תנ] אבן קטנה שקל להרימה: ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו (ב.. | אֶבֶן יהוּדים [עח]
אבן ארץ ישראלית שהתהוותה משרידי דָרבנות של קיפוד הים. נקראת .. | אֶבֶן יוֹגוּרְט [עח]
[ש"ע; ז'] (בגסטרונומיה) תבלין עשוי מיוגורט שהנוזלים נגרו ממנ.. | אֶבֶן יסוד [עח]
[ש"ע; נ']
.1 אֶבֶן פינה, אבן ששָׂמים ביסודו של בניין חדש: ה.. | אֶבֶן יקָרה [תנ]
אבן טובה: בּשָׂמים וזָהָב רב מאֹד ואֶבֶן יקָרה (מלכים א' י 2.. | אֶבֶן יָרֵחַ [עח]
מין פַּצֶלת שׂדֶה לבנה, שקופה למחצה ובעלת ברק כחלחל, המשמשת .. | אֶבֶן כּביש [עח]
אבן המתאימה לסלילת כבישים
| אֶבֶן כָּחָל
ראה: אֶבֶן התכֵלֶת
| אֶבֶן כּיס [תנ]
אבן משקל קטנה לשקילת דברים לא כבדים שהסוחר היה מחזיק בכיסו: .. | אֶבֶן כּיפּה [עח]
אבן שהותאמה לבניית קשת בבניין או לתקרה מקומרת
| אֶבֵן כִּליה, אֶבֶן כּלָיות [עח]
ראה: כליה | אֶבֶן כלָיות
ראה: אֶבֵן כִליה | אֶבֶן כָּתֵף [תמ]
אבן כבדה שאפשר לשאתה על הכתף: ואלו הן אבני כתף - כל שאינה יכ.. | אֶבֶן ליבּה [עח]
אבן קשה ואחידה המוקפת באבנים רכות ולא אחידות (גם: ליבּה)
| אֶבֶן ליתוגרַפית
ראה: אֶבֶן דפוּס
| אֶבֶן לֶקֶט [עח]
אבן לא מסותתת, אבן פראית
אנגלית: unrefind stone | אֶבֶן מָאסוּ הַבּוֹנִים (הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה) [תנ]
1. האבן שנדחתה הפכה לאבן הראשה (אבן פינה = האבן הראשית בבנ.. | אבן מגובננת, אֶבֶן מְגֻבְנֶנֶת [עח]
מרצפת שבורה או מעוקמת או שיצאה מעט מבסיסה: השביל לבית היה מר.. | אֶבֶן מִדְרַךְ [עח]
אבנים שנועדו לריצוף חוץ כדי לאפשר הליכה באזור מסוים בלי להזי.. | אֶבֶן מוצָא [עח]
אבן או מוצק אחֵר המונָחים במוצא קשת או קמרון
| אֶבֶן מַחצָב [תנ]
אבן שנחצבה מן ההר (ההפך: אבן שדה)
| אֶבֶן מידה [עח]
אבן בנייה טבעית שעברה סיתות מכני וחיתוך לצורות או למידות שנק.. | אֶבֶן מִיל [עח]
תמרור ועליו מצוין המרחק במילין ממרכז מסוים (ראו: אֶבֶן דֶרֶך.. | אֶבֶן מילוּאים [תנ]
אבן חן לשיבוץ בתכשיטים: ואבני מִלאים לָאפֹד (שמות כה 7)
| אֶבֶן מיקָח
בָּמה למכירה פומבית
| אֶבֶן מֶכֶר [תמ]
מקום מוּגבּה כעין במה שהיו מעמידים עליה עבדים למכירה: נכנס ה.. | אֶבֶן מִכשול
[עח] .1 אבן נגף
2. (בהשאלה) הפרעה בדרך
| אֶבֶן מלָאכוּתית [עח]
אבן המיוצרת מתערובת מלט, סיד, גבס, חצץ וכד', יצוקה בתוך תבני.. | אֶבֶן מֶלַח [עח]
מלח בישול שנוצר בהתאיידות מים
| אֶבֶן מֶלֶך
ראה: אֶבֶן המֶלֶך
| אֶבֶן מסָמָא [תמ]
1. אבן גדולה וכבדה שנותנים על בגדים לכָבשם, או שמשתמשים בה ל.. | אֶבֶן מַסָע
1. [יב] אבן כבדה; אבן שלמה שהסיעוה מההר ולא סיתתוה (רש"י)
2.. | אֶבֶן מַעמָסה
1. [תנ] אבן כבדה מאוד (בהשאלה) משא כבד מאוד: אשים את ירושלי.. | אֶבֶן מַצֵבה
אבן ששָׂמים על קבר לציון המת
| אֶבֶן מַצָע [עח]
סלע מתחת לפני הקרקע בעל ציפוי סחף
| אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק [תנ]
קריאת חָמס על עוֶול גדול וּמשוֵוע. עוול שגם הטבע מזדעזע ממנו.. | אֶבֵן מרירה
ראה: אֶבֶן מָרה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי