1. [תנ] מוּנח בניגוּד למַצבו הטִבעי או הקודם, מוּשׂם להֶפך: אפרים היה עוגה בלי הפוכה (הושע ז, 8); הקערה הָפוּכה על פיה
2. [עח] לא מסוּדר, מעוּרבּב: החדר שלו הָפוּך, אי אפשר למצוא בו דבר
3. [תנ] חָרֵב, הרוּס: מחטאת סדום ההפוּכה כמו רגע (איכה ד, 6); העיר היתה הפוּכה לאחר רעידת האדמה
אנגלית: the other way round, disorganized, destroyed