1.[תנ] אישה בּיַחַס להורֶיהָ, ילדה, נערה: ״אתה ובנך ובתך״ (שמות כ, 10); ״בת פלוני לפלוני״ (סוטה ב.); רבקה בת בתואל;
2. [תנ] נקבה של בעלי חיים ושל אדם: ״וכל הבת תחיוּן״ (שמות א, 22); ״בת תחילה סימן יפה לבנים״ (בבא בתרא קמא); פלונית ילדה בת;
3. [תנ] ילידה, תושֶבֶת של מקום כלשהו: ״בנות שילו״ (שופטים כא, 21); ״בנות ישראל מכסות ראשן״ (ספרי פרשת נשא)
אנגלית: daughter; female; native