1. [עח] שצָריך פעוּלה בהֶקדֵם, נחוץ מאוד: העניין דחוף ביותר, ואין לדחותו למחר;
2. [עח] מהיר (בלועזית - אֶקסְפְּרֵס);
3. [תנ] נחפּז, אץ מאוד: הרצים יצאו דחופים בדבר המלך (אסתר ג, 15);
4. [תנ] מדוּכָּא, לחוּץ, דחוּק: ישראל בזמן הזה דווּיים, דחופים, סחופים ומטורפין (יבמות מז);
6. [יב] הדוּף, דחוּי: מליצתי בדאגתי הדופה ושמחתי באנחתי דחופה (מלשון הפיוט);
7. [תנ] מבוהָל, ממַהֵר: מבֹהלים וּדחוּפים בִּדבַר המלך (אסתר ח, 14)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה