1. נוזל בעל ריח נעים המופק מתמציות צמחים ומחומרים נודפי ריח. (בלועזית - פרפיום): ששה חֳדשים בבשמים (אסתר ב 12); היה עומד בחנות של בשמים (תוספתא, ברכות ה, לט); האישה השתמשה בבושם לאחר הרחצה
2. ריח טוב הנודף מצמחים שונים: הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר שירים ד 16)
3. צֶמח ריחני: דודי ירד לגנו לערוגות הבושם (שיר השירים ו 2); ערוגה קטנה של בשמים (בבא בתרא סט.)
(להרחבה ראה מילון המקרא)אנגלית: perfume
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה