מיוּחס: הוא בֶּן גדולים יותר ממני (ירושלמי ברכות לב)
בֶּן גָוֶון [עח] 1. צבע קצת בהיר או כהה מצבע נתון: האדמדם הוא בן גוון של האדום
2. (בהשאלה) דבר-מה שונה מבני מינו הדומים לו 3. (בהשאלה) הֶפרש קטן במחשבה, בדעה וכד'
1. [עח] נִצחי, החי לָנֶצַח 2. [ש"ע; ז'; אִלמוּם-, אִלמוּמו] (בכימיה) הוצאת מים מתרכובת ויצירת תרכובת חדשה. אפשר לבצע אִלמוּם באמצעות חומצה גָפרתית מרוכזת או על־ ידי טיפול תֶרמי (בלועזית - דֵּהִידְרַצְיָה)
1. [תנ] אָדם (השֵם מכוּוָן גם לאיש וגם לאישה): בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג 17) 2. [עח] אָדם הגוּן, אנושי (עממי): תהיה בן אדם, ותתנצל על מעשיך; הוא תמיד ראה את עצמו בן אדם טוב במחוא מובן המילה אנגלית: human being; Decent man, honest man
על אלה חלה חובת המצוות בתוקף הברית שה' כרת עם ישראל (להוציא נָכרים); נכסים של בני ברית (בבא קמא א, ב) (גם: בן בריתו של אברהם אבינו) אנגלית: A nickname for a Jew or a converted
סוג של צמחים ממשפחת הדגניים הכולל בארץ 11 מינים. עשבים חד-שנתיים נמוכים. משַמֵש גם למרעה. אחד המינים הוא האב הקדמון של חיטת הבר שממנה טופחה חיטת הלחם לאחר הכלאה עם מין נוסף של בֶּן חיטה Aegilops
אדם חופשי, שאינו משוּעבּד, שאינו עבד (מבחינה חוקית): הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין (פאה ג, ח); השתא עבדי, לשנה הבאה בּנֵי חורין (הגדה של פסח) אנגלית: free person
סוג צמחים ממשפחת הוורדניים. בני הסוג עצים או שיחים נשירים. הפרחים ערוכים בתפרחת דמוּית סוכך. נפוצים בתרבות כעצי נוי. בחרמון גדֵל מין יחיד בארץ: בן חוזרר סורכי Sorbus
סוג צמח בר ממשפחת השושַניים. בני הסוג הם צמחים רב־שנתיים בעלי בצל. הפרחים ערוכים לרוב באשכול וצבעם סגול כהה. בין בני הסוג גם צמחי נוי. העלים מתפתחים בעיקר אחרי הפריחה. בָּארץ גדֵלים מינים אחדים הפורחים בסתיו ובאביב
בעל ייחוס, שמוצאו ממשפחה טובה
(ס14בֶּן יום, בֶּן יומו [תמ] שנולד היום: תינוק בן יומו (שבת קנא:)
בֵּן יָחיד [יב] 1. שאין לו אחים ואחיות: יספוד איש על בן יחידו (רש"י זכריה יב 10)
2. בן יחיד למשפחה בעלת בנות, בן אחד בין בנות רבות
בּר הָכֵי, מוּמחה, בָּקי בּדָבר: ואוּמות העולם אינם בּנֵי כָּך (ספרות ימי הביניים)
בֶּן כִּלאַיִים 1. צמח או בעל חיים שנוצרו מזיווג שני פרטים בני זנים שונים של אותו המין או של שני מינים השונים מבחינה גנטית, והם בעלי תכונות המאפיינות את שני הזנים. בן הכלאיים הוא על־פי־רוב חסון יותר
2. [עח] סלע שנוצר בערבוב של שתי מַגמות או בהתמזגות של סלע פֶּרץ אחד באחר
חבר, חבר לדרך, ההולך עם מישהו בדרך (על יסוד חולין ז.): כלבו שימש בן לוָויה נאמן לאורך כל המסע; הנערה השעינה את ראשה על כתפו של בן לווייתה אנגלית: a companion
1. קרוב, ששַיָיך למִשפָּחה מסוּיֶמת, אחד מהמשפחה: היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה (בכורות ח, י); אין לפגוע במי שהוא בן משפחה 2. בחוק ניירות ערך: לצורך מידע פנים - בן זוג, אח, הורה, צאצא, צאצא בן זוג, או בן זוגו של כל אחד מאלה
1. [תמ] השייך לאותו המין; שהוא שווה לו במין: ״אין האילן נעקר אלא בבן מינו״ (סדר אליהו רבה כז); 2. [עח] (בבנקאות) כלל משפטי האומר שכאשר נכתב בחוזה וכדומה (או וכיו"ב או מלה דומה) משמעותה - מאותו סוג אנגלית: ejusdem generis
מי שאדמתו גובלת באדמת שכנו. הוא זכאי ראשונה לקנות מאדמתו, אם היא מוצעת למכירה: בן המצר קודם מסלק את הלוקח (רמב"ם)
2. [עח] (בהשאלה) קודֵם בזכויותיו לאחרים
סוג צמחים ממשפחת הוורדיים, בני הסוג הם עשבים רב־שנתיים, שמתפתחת בהם שושנת עלים, וממֶרכּזהּ יוצא גבעול הנושא את התפרחת. נפוצים באזורים הצפוניים הממוזגים Sanguisorba
ספר משָלים הנחשב לספר קנוני בכנסייה המזרחית. יש בו אוסף פתגמים ודברי חָכמה על נושאים שונים בדומה לספר משלי. מן הספרים החיצוניים שלא כונסו בתנ"ך. המקור העברי אבד בימי הביניים. חלקים ממנו נמצאו בגניזת קהיר ובמערות ים המלח. נכתב במאה השנייה לפני הספירה בידי החכם שמעון בן יֵשוּעַ, שנקרא בן סירא וישב בירושלים (הספר ידוע גם בשם 'חכמת בן סירא' או 'משלי בן סירא') אנגלית: Sirach