1. [תמ] מַעמָד מִשפּטי של דָבר שאין לו בּעלים, דבר שהוּפקר: הֶפקֵר לעיניים - הֶפקֵר (פאה ו, א); אין בנות ישראל הֶפקֵר! (יבמות יג, א)
2. [עח] שאינו באַחריוּתו של אדם, וכל אדם רַשַאי לֵיהָנות ממנוּ: לאחר המהפכה היה רכוש המלך הֶפקֵר
3. [תמ] חוסר אַחרָיות, התפּרקוּת: מנהג הֶפקֵר נהגו בה (יבמות סו)
4. [עח] (בהשאלה) חוסר חוק וסדר (גם: הֶפקֵרוּת)
אנגלית: no man's land; anarchy