1. [תנ] עושׂה תלמים במחרשה, הופך את האדמה ומפורר אותהּ כדי להכשיר אותה לזריעה: לא תַחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כב 10)
2. [תמ] איסור מלאכת הכשרת הקרקע לזריעה בשבת ובשביעית. חרישה היא אחת משלושים ותשע אבות מלאכות ששנו חכמים, לפי שהיתה במשכן
3. [עח] (בהשאלה) בודק, קורא או משַנֵן ביסודיות. עוסק הרבה בנושא מסוים, מעמיק (עממי): הסטודנט חורֵש כל היום בספרייה. הוא חורש כל ספר שנופל לידו; הוא אוהב לחרוש את הארץ
4. [יב] חורת: לא אחריש עד אֶחרֹש שירי על לוח לבב תם לבל יִמָחק (מלשון הפיוט)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה