1. [תנ] שפתוח לַסביבה, שאינו בּתוך הבית (ההפך: פּנים): למה תעמד בחוץ ואנֹכי פִּניתי הבית (בראשית כד, 31);
2. [תנ] חָצֵר, רחוב, שוק, רשות הרבים, מרכּז מסחרי: כִּכַּר לחם ליוֹם מחוּץ הָאֹפִים (ירמיה לז, 21), שוטטוּ בחוּצות ירושלים (ירמיה ה, 1);
3. [עח] ארץ אחרת (קיצור של חוּץ-לָאָרֶץ), כגון בביטויים - חַדשות-חוּץ; מַטבֵּעַ-חוּץ; תוצֶרֶת חוּץ;
4. [עח] (במשחקי כדור) מַצב שהכדור יצא מהגבול המסומן במגרש;
5. [עח] (מ-) בלי לִכלול: כל התלמידים הצליחו במבחן חוּץ משניים;
6. [עח] צד או מִשטח חיצוניים: החוּץ אינו דומה לפנים;
7. [תה"פ] זוּלת, בלעדֵי: ומי יָחוּש חוּץ ממני (קוהלת ב, 25);
8. [תנ] (בפי יהודי ספרד) בית שימוש (על יסוד הפסוק: ויצאת שמהּ חוּץ...והיה בשבתך חוּץ... וכסית את צֵאָתֶך (דברים כג, 14-13)
אנגלית: outside, out, apart