1. [תמ] שאין בו אור, אָפֵל: ואתה יושב בבית חָשוּך, באופֶל (תנחומא, פרשת קדושים); אוי לי שמא בשביל שסרחתי, עולם חָשוּך בעדי (עבודה זרה ח.); בעת הפסקת החשמל היה הרחוב חָשוּך
2. [עח] (בהשאלה) שאין בו דעת, בּוּר: האַנאלפָבֵּית חי בעולם חָשוּך
3. [עח] עצוב (ספרותי): לבו חָשוּך ואין שִמחה בו
4. [עח] שׂונא קִדמה והשׂכלה: העובד החָשוּך סירב לעבור השתלמות מקצועית
5. [יב] (בהשאלה) שָפֵל, בָּזוי: וניצב להאריחם בנפש חשוּכה (מלשון הפיוט)
6. [תנ] קודר, בּזוּי, כאמור בפסוק: "בַּל יתיַצֵב לִפְנֵי חשֻכִּים" (משלי כב, 29) (תן דעתך להבדל בין חָשׁוּךְ לבין חָשׂוּךְ)
אנגלית: darkened; ignoramus; sad