1. [תנ] ביטוי לקרקעית בוּצנית, טובענית של מַעמַקי הים, טיט עמוק שעל קרקעית מִקוֵוה מים: טבעתי בּיוֵון מצוּלה (תהלים סט 3)
2. [עח] (בהשאלה) שֵפל, שקיעה: כל החסכונות והתקוות שקעו בּיוֵון מצוּלה
3. [עח] שם ספרו של נתן נטע הנובר שנדפס בוונציה בשנת תי"ג (1653), על גזירות ת"ח-ת"ט (1648-1649)