1. [תמ] תשׂוּמת לב; מחשבה מכוּונת לתכלית מסוּיֶמת; מחשבה המכוונת את פעולת האדם; רצון, מגמה לעשות משהו: קריית שמע צריה כוונה (ירושלמי ברכות ה, א); הואיל ולא הייתה כוונתו לכך, לא ייכנס (עירובין ד, ד); כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים (הכוזרי)
2. [יב] פירוש, משמעות, הוראה, כגון - הכוונה היא שתחשבו על הפעולות שאתם עושים; כדי להדגיש את כוונתך אין צורך לסמן מירכאות סרקסטיות באוויר
3. [עח] רצון לעשות דבר מה; נטייה.
4. [עח] (ביהדות החרדית) התרכזות נפשית בתפילה או במילוי המצווה
אנגלית: intention
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה