1.[תמ] (שם הפעולה של טָח) כּיסוּי בּטיחַ: אין חבֵרו מטפל עמו בטיחה (נגעים יב, ו); אין נתיצה אלא בנגע החוזר לאחר חליצה וקיצוע הטיחה (רש"י ויקרא יג 44)
2. [יב] טיחַ: ואבן גדולה היא הייתה מטיחה בּטיחה של סיד (ספרות ימי הביניים)
3. [יב] קליעה למַטָרה, ירִייַת חֵץ וכד': וכִמטַחוֵוי קשת, כשתי טיחות והוא לשון ירִייַת חֵץ (רש"י בראשית כא 16)
4. [יב] מריחה: ושירפא המקום שסביבו בסמים מנגבים, ויהיו קצתם טיחות וקצתם תחבושות (ספרות ימי הביניים)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה