1.[יב] הַבטָחה (לשַלם או לעזור וכד'), קבלת חובה: ולא שילמו הִתחייבות (ספרות ימי הביניים); אני בטוח שתעמוד בהִתחַייבוּתך לפרוע את ההלוואה במועד;
2. [עח] חִיוּב משפטי שאדם מקבל על עצמו מכוח התקשרות שהוא מתקשר עם חברו (לעשׂות מעשׂה, לשלם כסף וכד'): הוא חתם על הִתחַייבוּת לשלם לחברו את חלקו בעסק המשותף;
3. [יב] מסקנה הכרחית: כהִתחַייבוּת הצל מן האדם (ספרות ימי הביניים);
4. [תמ] (בהלכה) חִיוב דבר לחברו שאדם מקבל על עצמו. אדם יכול לחייב את עצמו בממון לחברו, אף כשלא היה חייב לו דבר, אם קנה ממנו בקניין;
5. במשפט: חיוב לשלם, לעשות או להימנע מלעשות פעולה מסוימת, הניתנת לאכיפה חוקית על־ידי החלטת בית המשפט;
6. חוב, בדרך כלל כזה הנושא ריבית קבועה, המיוצג על־ידי איגרת חוב או תעודה אחרת
אנגלית: obligation