1. [תנ] בּיזָיון, חֶרפּה, לַעַג, הַשפָּלה: "שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד" (חבקוק ב, 16); כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר (הושע ד, 7); אל תתכבד בקלון אביך כי לא כבוד הוא לך (בן סירא ג, ט); ואשחקם ואדרוך במותיהם ואשׂביע פניהם בקלונים (מלשון הפיוט); מעשיו הביאו קלון עליו ועל משפחתו
2. [עח] פגם מוסרי שדבק באדם שהואשם בפלילים. לקלון המשפטי יש השלכות בעיקר בשירות הציבורי ובמרחב הפוליטי, ומשמעותו שגם אחרי שהנאשם ריצה את עונשו, הוא מנוע מלשוב למשרה ציבורית למשך תקופה מדודה, אם לתפקיד יש קשר לעבֵרה שבה הורשע; החייל העריק שוחרר בקלון אבל בלי מחבוש
אנגלית: shame, disgrace, attainder
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה