1.[עח] שנתפּס, שנספּג, שנקלט: הנטע קָלוּט באדמה;
2. [עח] שהתקבּל, שנַעשׂה חֵלק בלתי נפרד מן החֶברה: התלמיד החדש נראה קלוט בכיתה;
3. [תנ] אָחוּי, שאינו סָדוּק, מחוּבּר, שאינו שָסוּעַ, שפרסותיו אינן סדוּקות (אלא מחוּבּרות): ״ושור וָשֶה שָׂרוּעַ וקלוט (שפרסותיו קלוטות) לנֵדֶר לא יֵרָצה״ (ויקרא כב, 23)