1. [תנ] עצים או שׂיחים חד-ביתיים, שחלקם נשירים וחלקם ירוקי עד, ממשפחת האלוניים. הפרי, הקרוי בַּלוּט, הוא אגוז חד־זרעי שבסיסו עטוף בסַפלוּל. האלון משמש בבניין, בתעשיית הרָהיטים, כחומר דלק, לעשיית פקקי שעם ועוד. מצטיין בחוזק ובאריכות ימים; בארץ ישראל גדלים האלון המצוי ואלון התבור שהם ירוקי-עד Quercus
2. [תנ] מָשל לחוזֶק: וחסֹן הוא כאלונים (עמוס ב 9)
3. [תמ] פרי האלון: הרימון והאלון והאגוז שחקקום התינוקות (כלים יז, טו)
4. [תנ] תחילית של מספר מקומות בארץ שנקראו על שמו וביניהם: "אֵלוני ממרא" (בראשית יג, 18), "אַלוֹן בָּכוּת" (בראשית לה, 8), "אֵלון מורֶה" (בראשית י, 6) (תנו דעתכם להבדל בין אַלּוֹן לבין
עָלוֹן)
אנגלית: oak tree; strength