1. [תנ] נֶעלם מֵעֵינֵי הבּעָלים, הולך לאיבּוּד, לא נמצא, לא נודעוּ עִקבותיו, נעדר: אבד חסיד מן הארץ (מיכה ז, 2); מי שאבד ממנו חותמו (שקלים ה, ה);
2. [תנ] כלה, נשמד: ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה (דברים יא 17); ספינה שאבדה בים (גיטין ג, ד);
3. [יב] מאַבֵּד, מפסיד את מה שהיה לו: שהיה סבור שהיה אובד את שדהו (רש"י בבא בתרא טז);
4. [תנ] (בהשאלה) נמצא בצרה: אבד מנוס ממנו;
5. [תנ] תועה, נידח: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב (דברים כו, 5) (תנו דעתכם להבדל בין אוֹבֵד לבין עוֹבֵד)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה