גאה, גֵּאֶה¹ פירוש

1. [תנ] עולֶה, מִתרומֵם: וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר (יחזקאל מז, 5); גבהת מכל מרכבה וגאית מכל מחשבה (ר' יהודה הלוי); מי הנהר גאו ועלו על גדותיהם;

2. [תנ] גובֵר, צומֵחַ, גָדֵל: הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם (איוב ח, 11); וסעיף הדס יגאה ויכפל (ר' יהודה הלוי);

3. [תנ] מתעַלֶה, נכבָּד, נַעשֶׂה מרומָם ונישָׂא: אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, 1); ומלמעלה גאית ועלית על כס תעצומתך (רבי שלמה אבן גבירול);

4. [יב] מתייהר, מתרברב: קצין כגָאָה לקטר לשם, נגע במצחו, זרח להרשם (מלשון הפיוט)

***