1. [תנ] פֶּגר, גוּף מת - בעיקר של בעלי חיים: נבֵלה וטרֵפה לא יאכל (ויקרא כב, 8); אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבֵלה (מדרש רבה בראשית פא); העירייה פינתה את נבֵלת בעל החיים
2. [תנ] גוויית אדם שהוּמת או נהרג: לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא (דברים כא, 23)
3. [תמ] בּהֵמה שנשחטה לא כַּדין ואסורה לאכילה: כל שנפסלה בשחיטתה נבֵלה (חולין ב, ד); חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה (רש"י בראשית כז, 3); חל איסור חמור על מכירת בשר נבלות לאכילה
4. [עח] כינוי גנאי לבהמה עצֵלה או תשוּשה: הוא קרא לסוסתו - זוזי נבֵלה!
5. [עח] כינוי גנאי לאדם עצלן ונרפֶּה (עממי): איזה נבֵלה אתה! למה אינך עוזר יחד עם כולם?
אנגלית: corpse, carcass
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה