1. [תנ] נָע בצעדים מהירים בלי להַשהות את הרגליים על הקַרקַע: ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח, 7); והחיוֹת רָצוֹא וָשוֹב כְּמַרְאה הבזק (יחזקאל א, 14); אחד רץ ואחד מהלך (בבא קמא ג, ו);
2. [תנ] ממַהֵר: ותמהר האִשה ותרץ ותגד לאישה (שופטים יג, 10);
3. [תנ] קורא במהירוּת: כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו (חבקוק ב, 2); למען ירוץ הקורא בו פשר (מגילות מדבר יהודה); לאן אתה רץ? שאל המורה את התלמיד שקרא במהירות;
4. [עח] נע ברציפוּת, רָצוּף, כגון: מספּרים רצים (עממי): מכונה עם סרט רץ (תנו דעתכם להבדל בין רָץ, יָרוּץ, לָרוּץ ובין רַץ, יָרוֹץ, לָרוֹץ - צורות הנטייה של רוצֵץ)
אנגלית: run; hurry
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה