1. [תנ] כל אחת מן העצמות הקבוּעות בחניכיים לנשיכה וללעיסה של המזון - נִקראות לפי תפקידן: חותכות (הקדמיות) וטוחנות: עַיִן תַחַת עַיִן שֵן תַחַת שֵן (ויקרא כד, 20); רופא השיניים עקר את השן הכואבת
2. [תנ] זיז, בּליטה מחוּדֶדת בסלעים וּבְכֵלים שונים: והמזלֵג שלֹש הַשִנַיִם בּיָדו (שמואל א' ב, 13); הגלגל נעצר כי אחת משיניו נשברה
3. [תנ]
שֶנהָב, החומר שחטי הפיל עשויים ממנו: כִּסֵא שֵן (מלכים א' י, 18)
4. [תמ] נזקים שהבהמה גורמת בשינֶיהָ: השֵן מוּעֶדֶת לאכול את הרָאוּי לה (בבא קמא א, ד)
אנגלית: tooth; prong; ivory
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה