אִם או עִם? | מילון אבניאון

לכל אחת מן המילים יש תפקיד אחר. המילה אִם היא מילת קישור שמציינת בדרך כלל תנאי: "אם תתאמץ תצליח"; "אם בארזים נפלה שלהבת...". והמילה עִם היא מילת יחס שמציינת שיתוף – עשייה של משהו יחד או הימצאות של דברים יחד: "נפגשתי עם חבר"; "ונמר עם גדי ירבץ". 

מאחר שרובנו איננו מבחינים בהגייה בין א לבין ע, אנו הוגים את שתי המילים באותו אופן, ולכן פעמים רבות קורה שאנחנו מחליפים בכתיבה בין שתי המילים בהיסח הדעת, ולאו דווקא מאחר שאיננו יודעים את ההבדל בין שתי המילים. משום כך חשוב להקפיד להגיה את מה שכתבנו - כדי לאתר את טעות הכתיב הרווחת הזאת ולתקנה.

מילת הקישור אם משמשת גם כתחליף למילה השאלה האם בשאלה לא ישירה. בשאלה ישירה נֹאמר: "האם הכנתם את שיעורי הבית?" (שימו לב – סימן שאלה בסוף השאלה הישירה). אבל בשאלה לא ישירה נֹאמר: המורה שאל את התלמידים אם הכינו את שיעורי הבית." (שימו לב – נקודה בסוף המשפט, כי אין כאן שאלה.)

שימו לב שלמילה אִם, בדומה למילות קישור אחרות (אבל, אולם, אך, ו, כש ועוד), אין נטייה. ואילו למילה עִם, בדומה למילות יחס אחרות (על, בגלל, לפנֵי ועוד), יש נטייה: עימי, עימך, עימו, עימה, עימנו, עימכם/ן, עימהם. אבל מעניין שהצורות הנטיות הללו משמשות בעיקר בכתיבה, או במשלב גבוה, ופחות בדיבור יומיומי. בדיבור יומיומי נעדיף על פני עִם נטויה את הצורות הנטויות של מילת היחס את: איתי, איתך, איתו, איתה, איתנו, איתכם/ן, איתם/ן.

כל אחת משתי המילים, אם וגם עם, שכיחה בצירופים שונים. גם כאן חשוב להקפיד על כתיב נכון. צירופי אם: אם כי, אם כך, אם לא כן, באם; צירופי עם: עם זה/זאת, עם כל..., עם ש..., מעִם..., עם הזמן.