אוֹצָר¹ פירוש

1. [תנ] אוסֶף גדול - בדרך-כלל - של דברים יִקרי עֵרך, כגון כֶּסף, תכשיטים, יצירות אָמנות, של ערכים ספרותיים, מילים או של מונחים (ובהרחבה - של ידיעות), מטמון: ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך (מלכים א' יד, 26)

2. [תנ] מקום שדברים שונים שמורים בו: ואוצרות עשה לו לכסף ולזהב (דברי הימים ב' לב, 27); אוצרות יין ואוצרות שמן (פסחים ח)

3. [תמ] קופת המדינה: הילך מאתיים זוז ושקול תחתיי מן האוצר (תוספתא דמאי ו, ד); משרד האוצר (גם: אוצר המדינה)

4. [תמ] (בהשאלה) שפע של דברים: אבותיי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות (בבא בתרא יא)

5. [עח] כינוי חיבה לאדם או לדבר יקרים וחביבים: ילדי, אוצרי, מדוע אתה בוכה?
באנגלית: treasure

***