בורח, בּוֹרֵחַ1
[תנ] מתרחק כדי שלא יַשׂיגו אותו, נמלט, נָס
בורח, בּוֹרֵחַ1 פירוש
1. [תנ] מתרחק כדי שלא יַשׂיגו אותו, נמלט, נָס: וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל (שמואל א' יח, 19); האסיר ברח מהכלא;
2. [תמ] מתחמק, משתמט: כל המחזר על הגדוּלה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו (עירובין יג); בורח הרי הוא כשבוי (בבא מציעא לט.); האיש שברח מהעיר בלי לשלם חובותיו הוכרז כבורח
אנגלית: run away, flee
***
בורח פרוש | בורח פירוש | בורח מילון | בורח הגדרה מילונית | בורח מילון עברי | בורח מילון אנציקלופדי | בורח אנציקלופדיה | בורח תרגום
בורח פירוש השם | בורח פירוש המילה | בורח משמעות המילה | בורח ביטויים | בורח דקדוק | בורח לשון | בורח ניבים | בורח אטימולוגיה
בורח מילים נרדפות | בורח ניגודים | בורח חריזה | בורח חרוזים | בורח צירופים | בורח פתגמים | בורח ניבים | בורח תחביר
בורח ביטויים | בורח ציטוטים | בורח ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה