1. [תנ] מתרחק כדי שלא יַשׂיגו אותו, נמלט, נָס: וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל (שמואל א' יח, 19); האסיר ברח מהכלא;
2. [תמ] מתחמק, משתמט: כל המחזר על הגדוּלה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו (עירובין יג); בורח הרי הוא כשבוי (בבא מציעא לט.); האיש שברח מהעיר בלי לשלם חובותיו הוכרז כבורח
אנגלית: run away, flee
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![בורח, בּוֹרֵחַ<sup>2 </sup> [תמ]](assets/images.lib/0_83565900_1621801448_819995959.jpg)
טעות \ הערה