עוֹצֵר¹ [תנ] פירוש

1. מעַכֵּב, מַשהֶה, מונֵעַ: ויאמר מנוח אל מלאך ה': נַעצְרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים" (שופטים יג, 15); "שנה שתַעצור המגפה והמשחית מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל" (מלשון הפיוט); השוטרים עוצרים את התנועה;

2. כּולֵא, שָׂם במַעצָר, אוסר: "וַיַעצֵרהוּ מלך אשור ויאסרהו" (מלכים ב' יז, 4); "לעצור את אנשים חניתם ואתם כהיום עצורים" (מלשון הפיוט); השוטרים עצרו את הפורצים;


3. נֶעצָר, מפסיק לָנוּעַ, בולם: "אסֹר ורֵד ולא יַעצָרְכָה הגשם" (מלכים א' יח, 44); "אבינו מלכנו עצור מגפה מנחלתך!" (מלשון הפיוט); הנהג עצר את האוטובוס והנוסעים ירדו; המונית עצרה בחריקת בלמים (תנו דעתכם להבדל בין עוֹצֵר לבין אוֹצֵר)
אנגלית: delay; prevent; imprison; halt

***