עוֹצֵר² פירוש

1. [עח] ממַלֵא מקומו של מלך שלא הִגיעַ לכלל בּגרוּת או שאינו כָּשיר למלוּכה מִסיבּות אחֵרות;

2. [תמ] שַליט: "מלטני מן העוצֵר" (עבודה זרה עא.); "נושע על־ידי עוצר ומושל" (רש"י, דברים לב, 36);
3, [תנ] (בּ-) שולֵט, מושל: "הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יַעצֹר בעמי" (שמואל א' ט, 17); "עוצר הוא המושל העוצֵר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב" (רש"י, דברים לב, 36) (תנו דעתכם להבדל בין עוֹצֵר לבין אוֹצֵר)
אנגלית: ruler, leader

***