שׁוֹקֵעַ ¹ פירוש

1. [תנ] יורד, נופל לעומֶק

2. [תמ] טובֵעַ (בּבוץ, בּמַיִם וכד'): רָאיתי סְפִינה אַחַת ושָקְעה בַּיָם (ירושלמי יבמות טו, ד)

3. [תמ] (השֶמש וכד') נֶעְלם מאחורֵי האופֶק: "בֵּין השמָשות".. כּדֵי שיהַלֵך אָדָם מִשֶתִשקַע החַמה חצי מיל (שבת לד)

4. [תנ] דועך, גווע: וַיִתפַּלֵל משה... וַתִּשְקַע האש (במדבר יא, 2)

5. [תמ] נוטֶה למטה, מוּנמך: הִתחיל (נבוזראדו) מְמַדֵד בַּחומה והָיְתה שוקַעַת בּכָל יוֹם טִפְחַיִם וּמֶחצָה (איכה רבתי, פתיחתא, זבדי בן לוי)

***