נגיד פירוש

1. [תנ] (בּימֵי קֶדם) מושל ומנהיג, שַליט, ראש: כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנָגיד על עמי ישראל (שמואל א' ט, 16)
2. [יב] עשיר, גביר: נסיכים נגידים, מביני סודים, חורזי חרוזים, יודעי רזים (ספרות ימי הביניים); הנגיד תרם תרומה יפה
3. [תמ] נִכבּד, אדם חָשוּב: סלסלֶהָ וּתרוממֶךָ ובין נגידים תושיבך (ירושלמי ברכות יא, ב)
4. [עח] הממוּנֶה מטַעַם המדינה על הבַּנק המַמלַכתי, מנַהֵל: נגיד בנק ישראל
5. [יב] כּינוּי לנשׂיא היהוּדים בגולה - בעיקר בגולת מִצרַיִם, סְפָרַד וטוּרקיה: ובבוא הנָגיד אל ארץ מצרים וילבש אותו השר בגדי מלכות (ספרות ימי הביניים)
6. [תנ] כינוי לממונה על בית המקדש או על האוצר: פשחור... פקיד נגיד בבית ה' (ירמיה כ, 1)
7. [תנ] קצין, מפקד: ויחזק את המצורות וַיִתן בהם נגידים (דברי הימים ב' יא 11); ופתח אוהלו ניצב כנָגיד, למלחמה יאסוף את גיבוריו (רבי שלמה אבן-גבירול)
אנגלית: governor, leader, wealthy man

***