1. [תנ] בַּעל-חיים טורף ממחלֶקת הזוחלים. גופו ארוך וַחסר גַפַּיים ומתפתל. מינים מסוּיָמים ממנו הם ארסיים וּמסוּכּנים לאדם: ונָחָש - עפר לחמו (ישעיה סה, 25); נָחָש כרוך על עקבו (ברכות ה, א); הנָחָש זוחל על גחונו
2. [תמ] (בּהשאלה) אדם רָשע ועַרמוּמי, בוגדני, נוכֵל המֵסית וּמַדיח (עממי): היו ישראל במצרים והיה פרעה הנָחָש מתחכם עלי (מדרש רבה שמות כ); היזהר ממנו, הוא נָחָש!
3. [תמ] דָבָר דמוּי נחש: ליחות היוצא מן העלין קרוי נָחָש ששורף כארס הנחש (רש"י עירובין נו, מובא בד"ס)
אנגלית: snake, serpent
***
[ז'; נחַש-, נחָשים, נַחשֵי-, נַחשו] <נחש>
מקור המילה נחש (אטימולוגיה)
השורש <נחש> דומה לשורש <רחש> תוך חילופי נו"ן ברי"ש דבר המזכיר את זחילת הנחש. נחש כשם בעל החיים קרובה למילה הערבית חַנַש במשמעות דומה.
בָחַש, הוחַש, הוכחַש, הומחַש, חושחָש, חָש, יוחַש, יוכחַש, יומחַש, יִיבחַש, יִילחַש, יִירחַש, כָחַש, לָחַש, מאולחָש, מוחָש, מוכחָש, מומחָש, מלוחָש, מנוחָש, מַפחָש, נָחָש, רָחַש, רָכַש, כִנשוך נָחָש, לחישַת נָחָש, פורֵץ גָדֵר יִשְכֶנו נָחָש, עָרום כנָחָש, שביל הנָחָש, נוקֵם וְנוטֵר כְנָחָש, נושֵׂא נָחָש
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה