עוין פירוש

פירוש

עוֹיֵן² [עח]

1. שיש בו עוינוּת; מאוּפיין על־ידי חוסר ידידוּת ואחווה
2. מתייחס לאויב וליחסו; יחס של שנאה או מצב של מלחמה
3. מאופיין באי הסכמה, בהתנגדות
4. מַציג סביבה לא נוחה ולא נעימה: סביבה עוינת, שכנים עוינים
5. של שונא, מַבּיט בעיִן רעה: יחסים עוינים

אנגלית: hostile, hate

דקדוק למילה עוין

[ת'; עויֶנֶת, עוינים, עוינות] <עין>

ביטויים עם המילה עוין

← אש עוינת
← השתלטות עוינת
← עד עוין

מקור המילה עוין (אטימולוגיה)

לא נמצאה אטימולוגיה לערך עוין

מילים נרדפות למילה עוין

עויֵן
אויֵב , אַנטָגוניסט , יָריב , כּועֵס , מואֵס , מסוּכסָך , מתַעֵב , נוטֵר , צָהוּב , צורֵר , צַר , רוגֵז , שׂוטֵם , שׂונֵא [שדה סמנטי: כַּעַס, שִׂנאה] | ניגודים: אוהֵב, ידידוּתי, עָמית

חרוזים למילה עוין

לא נמצאה חריזה לערך עוין