קורבן פירוש

1. [תנ] מַתָנה לֵאלוהים העולה בּאֵש על המִזבּח: מן הַבָּקָר וּמִן הצֹאן תַקריבוּ את קָרבַּנכֶם (ויקרא א, 2) (להרחבה ראה מילון המקרא)
2. [עח] (בּהרחבה) דָבָר יָקר שמוותרים עליו למַטָרה מקוּדֶשת: האֵם מוכנה להקריב כל קורבן למען ילדֶיה
3. [עח] סובל בּאַשמַת אחֵרים, מעוּנֶה, אדם שנפגע או סובל על לא עוול בכפו: הוא נפל קורבן בידי הרמאי
4. [עח] נפגע או מֵת בִּתאוּנה או בּרֶצח וכד': הוא הקורבן השני של התאונה האיומה
אנגלית: sacrifice; victim

***