זהב

פירוש

זָהָב

מטיל זהב

1. [תנ] מתכת צהוּבּה, רכה ומבריקה, הנחשבת יקרה מאוד. משמשת בעיקר לקישוטים ולמטבְּעות. נמצאת בטֶבע בצוּרה נקִייה. עיבודהּ נעשֶׂה על-ידי הלחמה, יציקה, רקיעה והברקה: זהב טהור (שמות כה, 17); ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב? (בראשית מד, 8); היא ענדה לצווארה שרשרת זהב (להרחבה ראה מעות)
2. [תנ] מטבע זהב או מטבְּעות זהב
3. [עח] צֶבע צהוב עמוק
4. [עח] דָבר הדומה לזהב או יקר כזהב
5. [עח] סֵמל לטיב או לטוּב: בעל ידי זהב
6. [תנ] יחידת משקל בימי קדם: ושני צמידים על ידיה, עשׂרה זהב משקלם (בראשית כד, 22)
7. [עח] (קיצור של מדליית זהב) מקום ראשון: הוא זכה בזהב בהתעמלות הקרקע (ראו גם: מדליית זהב)
אנגלית: gold

זהב דקדוק

[ש"ע; ז'; זהַב-, זהָבים, זַהבֵי-, זהָבו] <זהב>

זהב ניבים וצירופים

← לא כל הנוצץ זהב

זהב אטימולוגיה

<צהב (במשמעות להבריק, לזהור)>. הזהב קרוי על שם צבעו וזוהרו. ארמית: דהַב, דַהֲבָא. ערבית: dahab תוך חילוף זי"ן בדל"ת משום שהם, עיצורים מאותה משפחה.

זהב נרדפות וניגודים

זָהָב
[ש"ע]
1. דהַב , חָרוּץ , כֶּתֶם , פָּז [שדה סמנטי: זָהָב]

2. מָמון , עושֶר [שדה סמנטי: כֶּסֶף] | ניגודים: עוני
3. טוב , יָקָר , מעוּלֶה , נָעים , נִפלָא [שדה סמנטי: טוּב] | ניגודים: נָחוּת

זהב חריזה

אָב, אָהַב, דָאַב, הַב, הַבְהָב, זאַבאַב, זָהַב, זָהָב, זְהַבְהַב, יֶאהַב, יאהב, יְהָב, יזְהַב, יִכאַב, יסואַב, יִצהַב, יִרהַב, יִשאַב, מולְהָב, מוצְהָב, מַשְאָב, נֶאהַב, נִלְהָב, רָהַב, שָאָב, שֶנְהָב, תָאַב, גורֵף זָהָב, הַררֵי זָהָב, דינַר זָהָב, גַרְגֶרֶת מְכַלָה אֶת הַזָהָב, בסיס הזָהָב, בֶהָלה לזָהָב, חיתוך הַזָהָב, חתונַת זָהָב, חתַך הַזָהָב, ידֵי זָהָב, טווֶה זָהָב, כונֵס כֶסֶף וְזָהָב, ירושָלַיִם שֶל זָהָב, לֵב זָהָב, מֵדַליַית זָהָב, מִכרֵה זָהָב, מִשמְרות זָהָב, לא כָל מַה שֶנוצֵץ הוא זָהָב, לשון זָהָב, סוגֵד לעֵגֶל הזָהָב, סגידה לעֵגֶל הזָהָב, עֵגֶל הזָהָב, עַפְרות זָהָב, עיר שֶל זָהָב, שביל הזָהָב, תור הַזָהָב, שַלשֶלֶת הזָהָב, תַפוחַ זָהָב, שיר זָהָב, נועַר זָהָב, רַבִים הִפְחִיז זָהָב

להרחבה ראה:
משאב, להב, מגובב, באובב, דבב, אגב, יחדיו, אכזב, טחב, כתב, מורכב, ללב, ארנב, מוסב, מורעב, חצב, גרב, חשב

זהב